בית הילדים "הרי ירושלים" בצל הקורונה

נראה שלכאורה המציאות החדשה בצל הקורונה מפגישה אותנו עם קשיים וניגודים בין הצרכים הבריאותיים של הילדים לבין הצרכים הרגשיים. שיטת הטיפול הייחודית שלנו, "הטיפול במרחב החיים", מבוססת על העקרונות של קביעות, רצף, ועבודה דרך יצירת קשר אישי עם אנשי הטיפול יחד עם שילוב משפחת הילד בתהליך השיקום. כיצד ניתן לקיים עקרונות אלה ובמקביל לקיים את הנחיות משרד הבריאות? איך אפשר לחבק ילד שנמצא במשבר כשצריך לשמור על מרחק של שני מטר? איך אפשר לתת לילד תחושה של ביטחון ומוגנות כאשר כולם סביבו עוטים מסכות וכפפות? איך אפשר לשמר לילד את העקביות והיציבות כאשר נעלמים לו עוגנים שונים כמו ביקורי הורים שבועיים, חוגים וטיפולים מיוחדים? אנו נדרשים להתמודד עם מציאות מאד מורכבת.

בימים כתיקונם נמצאים ילדי בית הילדים במאין בועה המגנה עליהם, בונה אותם ומחזקת אותם, לאורך כל תקופת השהייה שלהם בבית הילדים. המצב החדש יצר סדק בבועה זו. בהתאם להנחיות משרד הרווחה, החינוך והבריאות, נעצרו ביקורי הילדים בביתם על פי לוח החופשות השנתי (מלבד חופשת הפסח). בנוסף, בהתאם להנחיות, ובמטרה למנוע עד כמה שאפשר את חשיפת הילדים לנגיף הקורונה, כל פעילות שמערבת גורמים חיצוניים הופסקה, כגון ביקורי הורים, חוגים ופעילות התנדבותית של גורמים מיטיבים מבחוץ.

ההיבט המשפחתי

הילדים במסגרת שלנו סובלים מפגיעות ריגשיות, ראשוניות ומורכבות. למשל ישנם ילדים שקיים אצלם קושי בתפיסת זמן ומושגי הזמן אצלם מעוותים. המפגש השבועי עם ההורים הוא אחד העוגנים שלהם בכל הנוגע להחזקת המציאות ותחושת הזמן. כשהביקורים הופסקו היו תגובות חריפות לכך. היו ילדים שלא הצליחו להבין מתי יראו שוב את משפחותיהם וכתוצאה מכך התעוררה חרדה רבה ועלו מחשבות קשות כמו למשל: שהמפגש הבא עם המשפחה יקרה כשהם כבר יהיו ממש גדולים, או אולי בכלל לא יראו אותם שוב כי הם ימותו, ואולי הילדים עצמם ימותו... בתקופה זו אנחנו רואים עלייה ברמת החרדה של הילדים, שגם בימים כתיקונם רמתה גבוהה, וגם אצל הוריהם. ההורים חרדים לשלומם של ילדיהם שאותם כבר לא רואים באופן קבוע וחרדים מכך שהקורונה תתפרץ בפנימייה. אצל הילדים, מתווספת לחרדות הדאגה שמא משפחותיהם יחלו בקורונה, ואולי גם הם עצמם יחלו בקורונה. המערך הסוציאלי בפנימייה עבר שינוי כדי להתאים עצמו למצב החדש. יש קשר הרבה יותר רציף עם ההורים בכדי לעדכן אותם בהנחיות החדשות, בביטולי יציאות וכדומה. מכיוון ששירותי הרווחה בקהילה צמצמו פעילותם, העובדים הסוציאליים של הפנימייה נדרשו לקשר הרבה יותר אינטנסיבי ודאגה ממשית למשפחות. בהרבה מקרים, המצב המשפחתי, שלרוב קשה גם ככה, נהייה קיצוני יותר מאחר שאחד ההורים, או שניהם, איבדו את מקומות העבודה שלהם, והם אינם יודעים איך יסגרו את החודש. מסיבה זו העובדות הסוציאליות דואגות להיות מעודכנות בכל הקורה בבית ולטפל במקרי קיצון. המפגשים המשפחתיים השבועיים שנקטעו, עברו למפגשי וידיאו. השיחות האישיות המתקיימות בביקור השבועי של ההורים נקטעו גם הן כמו גם התכניות הטיפוליות המיוחדות למשפחות. 

הדילמה המוסרית

כשכל העולם סביבנו הולך ומסתגר בתוך הבתים, מגן על האוכלוסיות בסיכון ומפסיק להגיע לעבודה, צוות העובדים המסור של "הרי ירושלים" ממשיך להגיע לעבודה, יום יום, במהלך כל התקופה מאז פרוץ המגפה, גם במהלך חופשת הפסח. לאחוז גבוה מהעובדים יש משפחות, ילדים קטנים הנמצאים בבית ללא מסגרת וללא אפשרות להסתמך על עזרה מהסבים/ות. הם מצאו עצמם בדילמה מוסרית קשה. האם להגן על הגרעין המשפחתי שלי ולחדול מלהגיע לפנימייה, או לסכן את עצמי ואת משפחתי בכך שאני ממשיך להגיע כל יום לעבודה ובכך עלול להיחשף לנגיף, או להביא בעצמי את הנגיף פנימה לפנימייה? אנשים בגיל יותר מבוגר בצוות חוששים לבריאותם, אבל מכיוון שהם נחוצים, הם מסכנים את עצמם. חשוב להם להוות דוגמה אישית ולכן מגיעים כדי לתת תמיכה פיזית ונפשית לצוות הטיפולי, למרות שהדברים יכלו להיעשות גם מרחוק.

החלטת משרד החינוך לבטל את לימודי החינוך המיוחד גם היא נתנה אותותיה בפנימייה. דמויות טיפוליות מאוד משמעותיות עבור הילדים הפסיקו להגיע בבת אחת. בימים כתיקונם הילדים נמצאים בבית ספר לחינוך מיוחד שנמצא בתוך המוסד ובתום יום הלימודים עוברים לטיפול המדריכים. כאשר משרד החינוך ביטל את הלימודים בגלל הקורונה, נוצר מצב שהמדריכים היו צריכים להיות עם הילדים גם בשעות הבוקר וגם בשעות אחר הצהריים, ובעצם כל הנטל נפל עליהם. מספר רב של מורות המשיך להגיע כל יום בשעות בית הספר כדי להעביר לילדים פעילויות ולתת למדריכים זמן מנוחה לפני משמרות אחר הצהריים. מספר מורות נקלעו למצב שבו הן לא יכלו להמשיך להגיע, מאחר שהן בקבוצת סיכון, על אף הרצון והדחף להגיע ולהמשיך לטפל בילדים. דילמה זאת קיימת גם עכשיו כשמשרד החינוך החזיר את מסגרות החינוך המיוחד והילדים חזרו ללמוד בשעות הבוקר. מרבית מורות בית הספר חזרו ללמד את הילדים אך לצערנו יש מורות שנבצר מהן להגיע מאחר שהן נמצאות בקבוצת סיכון. הלמידה מתקיימת במתכונת מצומצמת כדי לעמוד בהנחיות הלימוד של משרד החינוך.

המציאות החדשה מערערת לחלוטין את היציבות והקביעות שכל כך חשובים לטיפול בילדים, מכיוון שכל כמה ימים יוצאות הנחיות חדשות ואנחנו צריכים להתאים ולשנות את המערכת, בדרך כלל בפרק זמן מאוד קצר. הדילמה המוסרית יחד עם הדאגה המתמדת לטיפול המיטבי של הילדים, החשש מהידבקות והתחושה הכללית של חוסר ודאות שעופפת את כולם בתקופה זו משפיעים על רמת הלחץ והמתח של אנשי הצוות. כאשר רמת הלחץ של הצוות עולה, מן הסתם הדבר משפיע גם על הילדים.