ציונה ששון. צניעות, מסירות, מקצועיות ויצירתיות

שכר מצווה - מצווה

בשיחה עם ציונה ששון - הנפרדת החודש (ספטמבר 2011) מבית הילדים - עולה וצף המוטו העתיק שהדריך אותה בכל 35 שנותיה כאחראית על קשרי הציבור: "המציל נפש אחת, מציל עולם ומלואו".

כותרת התפקיד אותו מילאה ציונה רחוקה מלתאר את תרומתה למוסד. לא היה ארוע, יוזמה ציבורית, פרוייקט גיוס משאבים, קשר עם מוסדות וגופים חיצוניים, פירסום בדפוס או במייל וכיוצ"ב, ללא טביעות אצבעותיה וכשרונה לקרב ולהשפיע, להפעיל סמכות ולהעניק השראה.

מתאר סגולות אלה בתמציתיות מי שמכיר את ציונה שנים ארוכות מאד,
מנהל בית הילדים מר ג'ראר פולבר:

" לאחר 35 שנות עבודה פורייה בבית הילדים אנחנו נפרדים מציונה, באהבה ובהערכה גדולה.
יש לציונה זכויות רבות בבית הילדים בתפקידיה השונים. השגים גדולים בגיוס משאבים לטובת הטיפול בילד, לטובת הקמתו של הקמפוס החדש והיפה שלנו, והרבה מפעלים חיוניים נוספים שקשה למנות את כולם. ציונה השכילה לחבר אותנו עם הרבה ידידים בארץ ובעולם שהפכו, הודות לאישיותה ומקצועיותה לתומכים נאמנים של המוסד.

היא ניצחה ביד רמה על ארגון האירועים והכנסים שלנו, עסקה בפרסום עבודת הפנימייה ברבים ותרמה רבות למוניטין ולהפצת התורה של מוסדנו. תמיד נחושה, תמיד מחייכת תמיד אופטימית ותומכת גם בתקופות הקשות. מלאת יוזמות וראיונות יצרתיים, כשרווחת הילדים והנערים תמיד בראש מעיניה.

אנחנו נפרדים מחברה יקרה לעבודה שמסמלת עבורי מחויבות אין סופית לבית הילדים, לפיתוחו ולשגשוגו. זו רק פרידה חלקית, כך אנו מקווים. ואנו נמשיך להיות בקשר, להעזר בניסיונה ולשמור על ידידות רבת שנים. הרבה מאוד ברכות לציונה המתחילה פרק חדש בחיים, מכל צוות בית הילדים, מעון בית קמפר ומרכז גולדי קסל ".

בינואר 1966, בגיל 23 עלתה ציונה ארצה עם משפחתה מפילדלפיה, כשמאחוריה תואר M.A. באנתרופולוגיה. היא מתקבלת כחוקרת ב"הדסה" במסגרת מחקר השוואתי על התפתחות ילדים מהעדות והעליות השונות בארץ. לאחר נישואיה עזבה את המקצוע לתקופה ארוכה של 7 שנים והתמסרה למשפחתה ושלושת ילדיה. ב-1976 היא מצטרפת לבית הילדים.

"ביום הראשון, בלכתי בפרוזדור בעת ההפסקה" מספרת ציונה, "ניגש אלי ילד כבן שבע, בלונדיני יפהפה, וחיבק אותי בחום. עדיין לא הבנתי אז כיצד להכיל דפוס התנהגות כזה. במשך הזמן היכרתי את הילד טוב יותר, כשהוא צומח וגדל תוך התמודדות בלתי פוסקת עם בעיותיו הקשות.
ב- 1993 תכננו טקס לציון 50 שנה לבית הילדים. חיפשתי בוגרים שישתתפו עמנו בארוע. איזו חוויה הייתה זו לאתר את אותו ילד

ציונה משמאל עם רוזלין קרטר  ואופירה נבון

קטן, כיום גבר מצליח, בעל חנות משגשגת לאופנת עילית ברמת-גן, ולמסור לו את ההזמנה..."

עם נסיון בהדרכת ילדים במחנות קיץ בארה"ב, עברה ציונה פרק קרוב לליבה כשנענתה להצעה להיות מדריכת ביתן, בהעדר המדריכים הקבועים בתקופת מלחמת יום כיפור. תמיד חיפשה את קרבת הילדים. תמיד הפגינה אהבה עמוקה למטפלים, העושים לדבריה, עבודת קודש מפרכת.

כל זה עומד להגמר.

לשאלה לאן מועדות פניה אחרי פרק
חיים כל כך תובעני ואינטנסיבי, משיבה ציונה: "בשלב ראשון אני יוצאת לעולם הרחב. בכוונתי לשהות בארצות מרתקות ורחוקות, בראש וראשונה סין וויאטנאם. אולי אלמד שם אנגלית תקופה מסויימת. יש לי ניסיון של 27 שנים בהוראת השפה הזו. עם זאת, אני לא מתנתקת
מבית הילדים. אמשיך לתרום ולסייע ככל שאוכל".

כל הנאמר לעי"ל הוא רק קצה הקרחון, נסיון חסר סיכוי לתמצת 35 שנות תרומה ונתינה ללא גבולות. הילדים הרבים שהכירו את ציונה, המורים, המדריכים,

ההנהלה והסגל יודעים שהסתיים פרק שלא יישכח בהסטוריה של "הבית".

כותב על ציונה מי שמזוהה יותר מכל אחד אחר עם בית הילדים, ד"ר יחזקאל (חזי) כהן:

"היה לי העונג לעבוד עם ציונה למעלה מ-20 שנה. כבר בראיון הראשון לקראת קבלתה לעבודה התרשמתי שציונה תהווה תרומה חיונית וחשובה למוסדנו ואכן יום יום ברכתי את עצמי על ההחלטה הזו.

ציונה השתלבה במהירות בעבודה בזכות אישיותה הנעימה, החמה, האמפאתית יחד עם מסירות אין קץ למקום העבודה ולמטרות שלשמן הוקם המוסד. בזכות ציונה יכולנו לקיים פרוייקטים חשובים ביותר לרווחת הילדים וזאת בזכות כישוריה להביא אנשים למוסד שתרמו מכספם בעקבות הצגת המוסד בפניהם על ידי ציונה.

אבל ציונה לא הסתפקה ברכישת תורמים אלא ידעה לקיים את כל מערכת ההסברה ויחסי הציבור של המוסד בצורה מאירת עיניים, משכנעת ובעיקר - אמינה. כן, כאשר מדובר באמינותה יש גם לציין את ישירותה, שכן לעולם לא תסתיר את דעותיה ותיאבק על דעותיה.

כמנהל המוסד במשך שנים רבות אני חב לה חוב אישי גדול ומאחל לך המשך פעילות מבורכת".

                                                                                                        
                                                                                                      המשך > ...