סיפורו של תומר

רס"ן תומר בוהדנה הפך להיות אחד הסמלים של מלחמת לבנון השנייה. צלם צבאי הנציח אותו בדרכו לחדר ניתוח, במצב קריטי ועל סף איבוד הכרה, מסמן אות וי באצבעותיו לצלמים.

באותם רגעים התרחש נס. הרופא שחסם בידו החשופה את הווריד בצווארו של תומר השאיר אותו בחיים. תומר הוכנס לחדר ניתוח ונשאר מחוסר הכרה במשך 36 שעות. כשהתעורר, שאל מייד לשלום חייליו.

תומר השתקם ונטל חלק מנהיגותי בויכוח הציבורי על מלחמת לבנון השנייה שהסעיר את דעת הקהל בארץ ב-2006. דמותו הפכה מוכרת לישראלים רבים.

תומר הוא בוגר בית הילדים של מוסד בני ברית. גם לפני שהפך לאייקון של גבורה הוא שמר על קשר חם עם המוסד ודאג לבוא מדי פעם לבקר ולדבר עם הילדים. באחד מביקוריו צילמנו את תומר ואת חברו שי גל.

 וכך אמר על המקום:

"כל דלת, כל עץ, כל חדר, כל אדם פה יש לו משמעות בשבילי. אני נזכר ומרחם על אלה שעבדו איתי. הייתי טראבל מייקר. אלה אנשים מאוד יקרים, שמאוד חשובים לי ואני מאוד מעריך אותם. כל מקום שבו היה חסך – הם מילאו אותו".

כשנתיים לאחר המלחמה צילם הערוץ הראשון של הטלביזיה הישראלית סרט דוקומנטרי על תומר בוהדנה.

  לקטעי עתונות על תומר.