הורה מדבר: הבאתי לכם שתיל ובעזרתכם אני יוצאת עם פרח

" אני זוכרת עד היום בבהירות את הפרידה שלי מבני ביום הראשון לפנימיית בית הילדים. הוא היה קטן מאוד, רק בן 6 , פראי ושובב ולא רגוע בכלל. נפרדתי ממנו בביתן, בחצר בני ברית הישנה בבית וגן. הוא נראה לי כל כך קטן ופגיע. השארתי אותו שם בלב כבד ובדאגה רבה וניסיתי להגיד לעצמי שעשיתי החלטה נכונה.

כיום שבע שנים אחרי אותו הרגע, אני יכולה להגיד שלמרות שהדרך הייתה לא פשוטה, אכן עשיתי החלטה נכונה. הבאתי לכם שתיל ובעזרתכם אני יוצאת עם פרח.

בארבע השנים הראשונות טיפלו בילד ועשו עבורו מה שלעולם לא אשכח. ובשלוש השנים האחרונות, הוא היה בחטיבה. בכל התקופה הזו, הצעתם לנו תמיד עזרה, חום, אהבה ואיכפתיות. אף פעם לא השארתם אותנו לבד. בזמן שטיפלתם בילד, בעצם טיפלתם גם בי. למדתי להכיר את עצמי ובעזרתה של תמר ראיתי גם דברים שלא תמיד רציתי לראות. הבנתי שזיכרונות קשים תוקעים אותנו במקום, ובשביל להתקדם, צריך לטפל בהם ולשחרר אותם.

לא אגזים אם אומר שקיבלתי את הילד שלי בחזרה. אני אוהבת אותך בני, וגאה על כל הדרך שעשית ומבטיחה לך שתמיד אשאר לצידך. כשאני מסתכלת עליך אני רואה בך משהו מיוחד. סוג של נצח ושל טוב שאני לא מעכלת.

היום אנחנו נפרדים ממקום יקר שעטף אותנו וליווה אותנו בחום ובקבלה. אתם שולחים אותנו עם זכרונות רבים ועם כלים חדשים להתמודד עם החיים. יש אנשים מיוחדים שמלבד שלום, אומרים להם גם להתראות.

תודה על הטיפול הימיומי בילדים שלנו, בסבלנות אין קץ ובאהבה. תודה על ההשקעה שלכם בידע שלהם. על ההקשבה למה שכואב לילד שלי ועל שעזרתם לו להיפגש עם עצמו.

לתמר היקרה שליוותה אותי לכל אורך הדרך, שלימדה אותי שאפשר לצאת מחוזקים גם מכל ארוע קשה, שאהבת אותי והיית בשבילי אימהית, מובילה ושומרת. אלף תודות.

אנו מאחלים לכולכם המשך עבודה פורייה, ולעצמנו מאחלים שנזכה לפגוש צוות אוהב ואיכפתי כמוכם בהמשך הדרך. "     (יוני 2010)

                                                                                                                                   להמשך