דברי פרידה

זהו חלק מנאום הפרידה של רון (שם בדוי) במסיבת הסיום שלו בבית-חנה, קיץ 2004, לאחר 11 שנה בהם שהה במסגרתנו: בבית הילדים, בבית חנה ובדירת המגורים ע"ש מרגיט לוי.

" אז הנה היום שאני עוזב אחרי 11 שנים שלמות שהייתי בשתי פנימיות מגיל 7. עבר המון זמן וזה כאילו שלא היה, אבל כן זה היה. בזמן הזה נקשרתי להמון אנשים והיום אני זה שעוזב אחרי 11 שנים שבהם השתנתי מקצה לקצה. וכולם מרגישים את זה, במיוחד אני.

אני זוכר שהגעתי ל"בני ברית" הייתי ילד קטן ומפוחד ומאד מופרע. ותמיד בשנים הראשונות רציתי לחזור לבית, אבל אחר כך כשהבנתי שכולם רק מנסים לעזור לי ולא לכלוא אותי כמו שחשבתי בהתחלה, אז אהבתי להיות שם. ועד שהבנתי את זה, כבר הייתי צריך לעזוב והגעתי לכאן [בית חנה]. כשהגעתי, הרגשתי גם קצת גדול וגם קצת קטן. גדול כי אני נמצא עם נערים ולא עם ילדים כמו שהייתי רגיל ב"בני ברית" [בית הילדים]; וקטן כי פתאום אני עם נערים שיותר גדולים ממני ויותר חזקים ממני. אבל למרות הכל אני חושב שהסתדרתי כאן יפה כי ממש בהתחלה כבר התחברתי עם כולם כמעט, הרגשתי שיותר נותנים לי חופש, יותר ממה שהייתי רגיל לקבל בבית הילדים, יותר אחריות וההרגשה יותר ביתית, וזה מה ששינה אותי והיה שינוי גדול מאד בחיי היום יום שלי.

הראשונה שקבלה אותי זו הייתה אתי. אתי, בתפקידך את מוגדרת כאם-בית ולי היית ממש כמו אמא. דאגת לי ונתת לי את כל מה שהייתי צריך, באהבה. תמיד כיבדתי אותך, גם כשהייתי כועס או עצבני עלייך, וגם כשאת היית עצבנית עלי. תמיד המשכת לדאוג ולאהוב ולעזור, אז באמת אתי תודה על הכל.

השנייה שמאד חשוב לי להגיד לה תודה היא מלכה. אותך אני מכיר עוד מבית הילדים. תמיד הייתי קשור אלייך ותמיד אהבתי לעזור לך ואת זו שגרמת לי לאהוב את המטבח, במיוחד בעזרת האוכל הביתי שאת מכינה ובזכותך היום אני מחזיק תעודה של טבח, כמעט כמוך. אני כמעט יודע להכין אוכל כמוך אבל לא כמו שלך. כי אין על האוכל שלך ולא יהיה. אז מלכה, תודה על העידוד וההבנה והעזרה.

אריאל, מהיום הראשון שלי במעון אתה זה שליוות אותי ועזרת לי בכל. היית המדריך שלי במשך 3 שנים עד שעברתי לדירה [דירת המעבר ע"ש מרגיט לוי]. מאד נקשרתי אליך, עברנו המון חוויות, פרידות, חזרות, מכות, ואפילו יצאנו יחד לבלות. אריאל, אני זוכר את היום שמאד פגעתי בך, כשהסתתי את כל הנערים במעון לבוא נגדך, והיה אותו יום המון אלימות. אני חטפתי וגם אתה והושעתי בכוונה שלא אחזור, ועשיתי המון מאמצים לחזור ובסוף חזרתי אחרי חודשיים. אני זוכר שלא יכולתי להסתכל לך בעיניים, זה היה מביך וקשה גם לי וגם לך. ובכל זאת, בלילה הראשון שלי חזרה שוחחנו על מה שקרה ואני עדיין מצטער מאד, כי הייתי כל כך עקשן ולא ידעתי מה אני עושה. אריאל, שתדע שכמה שפגעתי בך ככה אני מרגיש שפגעתי גם בעצמי. אתה אדם מאד חשוב בחיי. אז תודה לך, במיוחד על הסבלנות הבלתי-פוסקת שלך אלי. אוהב אותך מאד ולעולם לא אשכך אותך.

אסף [מנהל מעון בית-חנה] : אין מילה או משפט או אפילו ספר שיוכל להביע את הוקרת התודה שלי אליך ואת הסבלנות והאהבה שלך אלי. אנחנו עוד מכירים מבית-הילדים והיום אנחנו סוגרים שמונה שנים ביחד – ממש מחצית מחיי. אסף, אתה תמיד שימשת עבורי ככתובת לכל בעיה ואת זה אני לא אשכח לעולם. בזכותך עברתי את התקופות הקשות, במיוחד את השנתיים האחרונות כשהיית מוכן לסבול את כל השטויות שהייתי עושה והמשכת לעזור לי ולאמא . אני חייב לך מעבר לכל מה שאפשר להגיד במילים. אסף, אתה היית בשבילי תמיד כאבא, עשית יותר ממה שכל אבא היה עושה. אני מעריך את כל מה שעשית בשבילי ואני יודע שתמיד אזכור אותך כי היית חלק עצום בחיי. אני אוהב אותך ולא אשכח אותך. תודה על הכל.

אחרונה חביבה, אמא – תודה לך על כל העזרה והעידוד להמשיך ולסיים יפה במעון, את מאד עזרת לי בכך שתמיד כעסת עלי כשהושעתי הביתה. תמיד שיתפת את אסף בכל מה שקורה איתי. היית חלק גדול בכך שסיימתי את המעון, ולכן אני רוצה להגיד לך המון תודה. אני אוהב אותך ותמיד אהיה לצדך כשתצטרכי אותי. תודה לכולם!"