הבוגרים של "הרי ירושלים"

במהלך 70 השנים האחרונות, קרוב ל- 70% מהבוגרים של בית הילדים  ו"בית קמפר" המשיכו לשרות צבאי, ללימודים, לעבודה ולחזרה למעגל החיים הנורמטיבי בחברה הישראלית. הם תמיד זוכרים את המסירות, הסבלנות, הטיפול והאהבה שסייעו בהפיכת הסיוטים שלהם לחלומות ונתנו להם את הכלים להתעלות על ההתחלות הקשות שהיו להם.   

כנס בוגרים

בינואר 2009, רגע לפני המעבר אל בית הילדים החדש בפאתי אבו-גוש, התקיים כנס מחזורים גדול בקמפוס הישן שבשכונת בית-וגן לכל הבוגרים עד לשנת 2009. במרוצת השנים היה הקמפוס הירוק והיפה ביתם של יותר מאלף ילדים וגם של עובדים רבים שראו בו בית. הכנס היה הזדמנות למפגש מרגש של בוגרי ועובדי המוסד לשעבר עם דמויות מעברם ועם נופי ילדות שנצרבו עמוק בלבם. לאחר הכנס הגיעו מכתבי תודה רבים ממשתתפי הכנס.

סיפורו של תומר

תמונתו של רס"ן תומר בוהדנה שבו הוא מסמן אות וי באצבעותיו לצלמים בדרכו לחדר ניתוח, במצב קריטי ועל סף איבוד הכרה, באופן מידי הפכה את הקצין בן ה- 32, בוגר בית הילדים "הרי ירושלים", לאחד מהסמלים מעוררי ההשראה הגדולים ביותר של מלחמת לבנון השנייה ולדמות ידועה עד היום.

רופא שחסם בידו החשופה את הווריד בצווארו של תומר השאיר אותו בחיים, תומר הוכנס לחדר ניתוח ונשאר מחוסר הכרה במשך 36 שעות. כשהתעורר מיד שאל לשלום חייליו. תומר השתקם ונטל חלק מנהיגותי בוויכוח הציבורי על מלחמת לבנון השנייה שהסעיר את דעת הקהל בארץ ב-2006. דמותו הפכה מוכרת לישראלים רבים.

כאשר הגיע תומר לבית הילדים, התנהגותו הייתה כה קיצונית והרסנית עד כי נחשב לאחד הילדים הקשים יותר. אבל, כשהיה בן 14, אחרי חמש שנים בבית הילדים, תומר היה מוכן להשתלב בחברה הנורמטיבית. הוא החלק ללמוד בבית ספר חקלאי ואז חזר לבית אמו בתל אביב, שם החליט ללמוד באחד מבתי הספר היותר יוקרתיים בעיר. תומר למד ספרות וביולוגיה, ובמקביל פיתח את כישוריו בהרמת משקולות, והצטרף לנבחרת הנוער של ישראל בהרמת משקולות שם זכה במדליות בתחרויות בינלאומיות.

גם לפני שהפך לאייקון של גבורה, שמר תומר על קשר חם עם "הרי ירושלים" ודאג לבוא מדי פעם לבקר ולדבר עם הילדים.

וכך אמר על המקום: